תנועות סטראוטיפיות בילדים stereotypies

מבוא


כל היונקים, ובכללם בני האדם בכל הגילאים ומכל התרבויות, מבצעים תנועות החוזרות על עצמן וניתנות לחיזוי, בהקשרים מסוימים. בזמן צפייה במשחק כדורגל או כדורסל, ניתן לזהות צופים הכוססים ציפורניים, קופצים במקום או מנופפים בידיהם כחלק מתבנית התנועה המקובלת והמוכרת לכולנו בזמן התרגשות. תנועות אלו הינן תנועות חזרתיות המובנות בתוכנו ומאפיינות אותנו בזמנים שונים כגון עצב, התרגשות, דאגה, חרדה וכו'. לתנועות אלו ישנו ככל הנראה "תפקיד" בהוויה האנושית כביטוי למצבי רגש משתנה או כפיצוי על מצב סביבתי נתון.

ילדים עסוקים בתנועות חזרתיות בכמות ובעוצמה גבוהה יותר ממבוגרים. מחקרים שנעשו בילדים הראו שאחוזים גבוהים (מעל 60%) מההורים מדווחים על תנועות חזרתיות בילדיהם בגיל 0-6 שנים, כאשר העוצמות והשכיחות גבוהות ביותר בשנה השלישית לחיים. תנועות חזרתיות קורות מסיבות שונות ונקראות בשמות שונים, לעיתים חופפים ומבלבלים. לדוגמא, חיטוט חוזר באף, כסיסת ציפורניים או הכנסת קצה השיער לפה באופן שחוזר על עצמו הוא "הרגל" – Habit.  ישנם ילדים העסוקים ב"טכסים" שונים, עקב קיום תופעות "כפייתיות" בהתנהגותם –compulsions. ישנם ילדים ומבוגרים המבצעים תנועות האופייניות רק להם בהקשר מסוים – לדוגמא ילד הפוכר אצבעותיו בצורה האופיינית רק לו לפני נגינה בכלי, או שחקן כדורסל המבצע תנועות מסוימות של הגוף לפני זריקה מקו העונשין – אלו נקראים mannerisms.  כפי שציינתי, ישנה חפיפה ובלבול רב בין תנועות אלו ולעיתים קשה להבדיל ביניהם.

לתוך כל בליל זה נכנסות גם תנועות חזרתיות מעט יותר מוגדרות וספציפיות הנקראות תנועות סטריאוטיפיות – stereotypies. תופעה זו נחקרה באופן מועט יחסית להפרעות תנועה אחרות, וגורמת לבלבול בקרב הורים ואנשי מקצוע כאחד.

הגדרות ומאפיינים

תנועות סטריאוטיפיות (ת"ס) הינן תנועות (או קולות) חסרות מטרה מוטורית החוזרות על עצמן שוב ושוב בהקשרים הניתנים לניבוי וניתנות לשליטה עצמית מסוימת בילדים בעלי תובנה לקיום התנועה.

במידה והתנועות אינן מפריעות לתפקוד הילד הרי שתקראנה ת"ס, stereotypies. במידה וישנה הפרעה משמעותית לחיי היומיום של הילד עקב התנועות, הרי שהתופעה כבר אינה תופעה אלא "הפרעה" ונקראת Stereotypic movement disorder. כפי שאציין בהמשך, לעיתים קשה להחליט האם אכן ישנה הפרעה לחיי הילד עקב התנועות וקשה להבדיל בין ת"ס וההפרעה הקיימת בעקבותיה.

ת"ס קיימות בתדירות הגבוהה ביותר בגיל הצעיר. רוב התנועות מתחילות בגיל מתחת לשנתיים, וחלקן הגדול לפני גיל שנה. נדיר שת"ס יתחילו בגיל 3 ומעלה בילדים תקינים התפתחותית. ישנה שכיחות גבוהה מעט יותר בבנים. בניגוד למה שחשבו בעבר, לא תמיד מדובר בתופעה זמנית. התנועות דועכות עם השנים אך לעיתים קיימות גם בילדים בגיל העשרה המוקדם.

ת"ס האופייניות ביותר הן אירועים קצרים של תנועות של שתי הגפיים העליונות. התנועות יכולות להיות כל שילוב של ניפנוף, סיבוב או תנוחות שונות של חלקים שונים של הזרועות, אמות, ידיים ואצבעות. התנועות באות בד"כ יחדיו באופן סימטרי. משכן בד"כ כ 5-10 שניות אך לעיתים יכולות להימשך דקות. לעיתים ישנה תנועה נילווית של הפה או תנועות גוף אחרות כקפיצה או תנוחות גו שונות. לעיתים ישנה גם השמעת קול או הימהום. אפייני מאד שתנועות אלו מופיעות בזמן התרגשות, שמחה, ציפייה או גם בזמן שיעמום או כעס.

ת"ס אופייניות אחרות הן תנועות נדנוד ראש. אלו יכולות לבוא כתנועה לצדדים או הנהון קדימה אחורה. בניגוד לתנועות הידיים, ת"ס אלו יכולות להימשך זמן רב, לעיתים דקות ארוכות, בד"כ בזמני רגיעה כגון שיעמום, ישיבה במכונית, צפייה בטלוויזיה או לפני שינה.

ת"ס נוספות כוללות נידנוד של חלקי גוף אחרים כגון ניע הגוף קדימה ואחורה body rocking, הליכה במעגלים או קדימה ואחורה, תנוחות שונות או נידנוד לסירוגין של הגפיים התחתונות לפני שינה, העוויות פנים שונות או אף הכאת הראש על משטח – head banging. ת"ס אלו אפייניות לגיל הצעיר ואף הן מופיעות בהקשרים שונים כגון שמחה, עייפות, שעמום או לפני שינה.

אפייני מאד לכל ת"ס היא יכולת ההסחה – אם מסיחים דעתו של ילד תוך כדי ביצוע התנועה הרי שיפסיק מיד התנועה ויגיב למסיח. התנועה עשויה לחזור שוב בהמשך כשהילד "חוזר למצבו הבסיסי" לפני ההסחה.

על אף שההורים המתבוננים מהצד מוטרדים מאד מהתנועה, הילדים עצמם בד"כ אינם מוטרדים מהתנועות. כששואלים אותם על התנועות הרי שלעיתים מציינים שדווקא אוהבים את התנועה, המהווה חלק מרפרטואר התנועה שלהם, לעיתים בהקשר למשחק דמיוני, התלהבות או כהרגעה עצמית.

תנועות סטריאוטיפיות בילדים עם או בלי הפרעה התפתחותית

תנועות סטריאוטיפיות (ת"ס) מופיעות לעיתים קרובות בילדים עם הפרעות התפתחות שונות. ידוע מאד ההקשר בין קיום ת"ס ובין אוטיזם בדרגותיו השונות. גם ילדים עם איחור התפתחותי ופיגור שכלי, וכן ילדים עם הפרעות ראיה או שמיעה עשויים לפתח ת"ס בשכיחות גבוהה. ילדים עם ניתוק חברתי, כגון ילדים שהושמו במסגרות סגורות בבתי יתומים, מפתחים התנהגויות חזרתיות ות"ס בשכיחות גבוהה.

לעיתים קרובות חוששים הורים האם הופעת ת"ס מעידות על הפרעה התפתחותית אצל הילד. ת"ס אינן אפייניות רק לילדים עם הפרעות התפתחות. חשוב להדגיש שרוב הילדים הנראים עם ת"ס הינם ילדים עם התפתחות תקינה ללא כל הפרעה נוירולוגית או התפתחותית המצוינת לעיל. כמו"כ יש להדגיש שעל אף שתנועות סטריאוטיפיות אופייניות לילדים עם אוטיזם ותופעות התפתחותיות אחרות, נדיר שהתנועות בעצמן הן המביאות לאבחנה הזו ובד"כ ישנם תסמינים נוספים של הפרעה בתחומי ההתפתחות השכלית, השפה או התקשורת המעידים על ההפרעה התפתחותית.

בילדים עם הפרעות התפתחותיות כגון אוטיזם ישנם מאפיינים מעט שונים של ת"ס. קיימת חפיפה רבה בין מראה ת"ס בילדים בעלי התפתחות תקינה ובין ילדים על הרצף  האוטיסטי, אך עצמת התנועות, הקשר קיום התנועות, וכן אופי חלק מהתנועות שונה בילדים עם הפרעה התפתחותית ובין ילדים בעלי התפתחות תקינה.

טיפול בתנועות סטריאוטיפיות

מאחר ומדובר תופעה שאינה גורמת בד"כ לקושי משמעותי אצל הילד המתפתח כיאות, הרי שאין צורך בטיפולים ספציפיים לתופעות אלו. עיקר הטיפול צ"ל הסבר נאות על מהות התופעה לאחר שהאבחנה ניתנה. נכון להיום, אין מחקרים גדולים בספרות הרפואית על טיפולים בילדים עם ת"ס, על אף שלעיתים נוסו תרופות שונות בילדים אלו עם הצלחות משתנות. בילדים גדולים ניתן לעיתים לנסות טיפולים התנהגותיים כגון CBT או HRT להכחדת התופעה, אך טיפולים אלו הינם ניסיוניים בהקשר זה. הטיפול בילדים עם ת"ס מנשיים להפרעה התפתחותית מורכב יותר, ולעיתים דורש אכן התערבויות התנהגותיות ולעיתים תרופתיות על מנת להפחית התנהגויות לא רצויות.

גישה לילדים עם תנועות סטריאוטיפיות

בילדים החשודים להופעת תנועות לא רצוניות ישנה חשיבות לראות התנועות בזמן שהן קורות. כיום נפוצות מאד מצלמות וידאו במכשירים סלולאריים, וע"כ לעיתים קרובות מצליחים ההורים לתעד תנועות בסרטי ווידאו. לא כל תנועה חזרתית בילד הינה תנועה סטראוטיפית, וחשוב לשלול קיום תופעות אחרות היכולות להידמות לת"ס. אלו כוללות תנועות אפילפטיות, טיקים, תנועות על רקע כפייתיות, הרגלים שונים ועוד. תופעות אלו הינן לעיתים בעלות משמעות רבה יותר לעתידו של הילד ועל כן חשוב לשלול או לאשר קיומן.

חשוב ביותר לנסות לזהות הפרעות התפתחותיות שונות אצל ילדים אלו, על מנת לראות שאכן מדובר בילד המתפתח כצפוי לגילו. יש לציין שגם ילדים עם ת"ס שהינם תקינים התפתחותית, מראים שכיחות יתר של הפרעות שונות כגון הפרעות קשב וריכוז, קשיים בוויסות החושי, קשיים במוטוריקה העדינה וקשיי קואורדינציה, תופעות כפייתיות, הפרעות שינה ועוד.

במידה והרופא משוכנע שאכן מדובר בת"ס בילד המתפתח כיאות הרי שבד"כ האבחנה אינה דורשת בדיקות נוספות. אא"כ עולה חשד להפרעות אחרות, אין צורך לבצע בדיקות מעבדה או בדיקות נוספות כגון EEG, או צילומים של המוח כגון MRI. בדיקות אלו הינן תקינות בילדים עם ת"ס.

צרו קשר עם ד"ר רוטשטיין!

דילוג לתוכן